עם המוצא ערבים - שושלת ומוצא גאוגרפי
הזמינו בדיקת DNAאיך היה האתנוגנזה של הערבים?
הדבר היחיד שבטוח הוא שהפרופיל האתני של אוכלוסיות ערביות נבע משילוב של קבוצות אוכלוסייה שחיו בחצי האי ערב כצאצאים של האנשים שעלו במקור מאפריקה לערביה. לפני כ- 42,000 שנה, חלק מאותה אוכלוסייה עתיקה היגרו בחזרה מחצי האי ערב דרך קרן אפריקה. האתיופים והסומלים הם צאצאים מרוחקים של מהגרים אלה. היו גם עליות הגירה קלות מדרום ערב לערב מזרח אפריקה במשך כ 6,000 שנה. ארמיים בדואים היו בוודאות גם מעורבים באתנוגנזה של הערבים.
מה זהותם המשותפת של הערבים?
מושגים כמו "עם ", "אומה", "קהילת שפות" או "קבוצה אתנית" אינם נבדלים באופן ברור בעולם הערבי כמו באירופה.
יותר ממאתיים מיליון ערבים נמצאים במדינות צפון אפריקה והמזרח התיכון.
הלכידות התרבותית של אוכלוסייה מפוזרת זו מובטחת על ידי האיסלאם, כי למעט קבוצות קטנות יותר של נוצרים לבנונים וסורים (מרונים), הרוב המכריע של הערבים שייכים לקהילה האסלאמית.
הזהות הלשונית הנפוצה של כל הערבים היא שפת הערבית הסיפרותית, שנבדלת רק מעט מהשפה הכתובה הקלאסית של ימי הביניים.
המדיום המכסה של השפה הכתובה בערבית, כמו גם האחידות של המסורות האיסלאמיות, מחזקים את המודעות ליחד חוצה אזורים. בעלייה לרגל למכה, כל הערבים מאוחדים כמוסלמים, ואילו בבית אתה מרגישים יותר כמו מצרים, סורים או מרוקאים.
כיום 90% מהמוסלמים הם סונים ואילו כ -10% הם שיעים. חלקם של הסונים גדול אף יותר בקרב ערבים אתניים. עירק היא המדינה הערבית היחידה בה השיעים נמצאים ברובם.
מה החשיבות של השפה הערבית?
הערבית שייכת למעגל השפות השמיות המהוות ענף ממשפחת השפות האפרו-אסייתיות.
באופן עקרוני כל הערבים יכולים לתקשר זה עם זה באמצעות ערבית כתובה, אך לא בעזרת ערבית מדוברת, המשתנה מאוד מאזור לאזור.
המעמד כשפת הכובשים, היוקרה כשפת ההתגלות, רמת ההסתגלות הגבוהה ושילוב השפה המדעית של העולם העתיק בזכות עבודות תרגום אקטיביות מאז שהמאה ה- 9 ביסס את הערבית הקלאסית במשך מאות שנים כמנשא תרבות איסלאמית חוצה אזורים. כשפת התרבות, המלגה הדתית, המדע, הספרות, הממשל וכדומה, היא השפיעה גם על שפותיהם של עמים אסלאמיים אחרים, במיוחד פרסית וטורקית.
מה הפירוש של שם ערבי?
מאז התקופה האשורית (המאה ה- 9 לפני הספירה), "אריבי" היה שם אזור הערבות הערבי ו"מאט ערבי "כ"אזור מדרגות". הערבים הוזכרו לראשונה במונולית סלמנאסאר השנייה (859-825 לפני הספירה) כרוכבי גמלים. הערבים היו תחת מלכים וגם מלכות שולטותת. השם התייחס לבדואים בצפון ערביה בתקופה האשורית-בבלית. מאז המנוף, המונח "ערבית" הפך למקובל.
בתקופות שלפני האסלאם, חולקו הערבים לנוודים או בדואים, לתושבי ערים ולשבטים שנכחדו. בנוסף, ישנה הבדלה בין השבטים הערבים הצפוניים לדרומיים. הריכוז הגדול ביותר של ערבים נמצא בחצי האי ערב, אך היו גם שבטים ערבים בעמק הנילוס, באימפריה הרומית ובפרס.
הסדר החברתי השבטי שלהם נותר מאפיין משותף של ערבים יושבים ונוודים. עם זאת, תנאי אקלים נוחים לחקלאות אינטנסיבית היו קיימים רק בהרמות הדרום-ערביות ובנאות מדבר גדולות במזרח.
מה הסיפור של הערבים?
היסודות המוקדמים של השבטים הערבים מצאו את המוטיבציה האמיתית שלהם לשלוט על נתיבי הסחר באזור ועל נתיבי הקראוון. היסודות העתיקים ביותר (סוף האלף השני לפני הספירה) הם ייסוד האימפריות של ערביי דרום באזור תימן של ימינו. הידועה ביותר מבין כל תצורות המדינה הערבית בדרום היא האימפריה של סבא. על בסיס העושר שהושג באמצעות סחר בקטורת והודו, נוצרו חברה ומבני מדינה מובחנים בדרום ערב. החקלאות הורחבה בעזרת מערכות השקיה נהדרות כמו סכר מאריב.
אזור ההתיישבות של הערבים הצפוניים היה שייך תחילה לתחום השפעתם של אשור, לימים הבבלי ולבסוף האימפריה הפרסית. הערבים נמשכו למאבקים שלהם על ידי הפרסים והיוונים.
בזמנו של אלכסנדר מוקדון, אזור ההתיישבות של הערבים התרחב למסופוטמיה. עם פירוק האימפריה הסלאוקית הצליחו שבטים ערבים כמו הנבטים לבסס שלטון עצמאי. שושלות ערביות שלטו באמסה ובאדסה. לאחר הקמת רומא כמעצמת הסדר החדשה של האזור 64 לפני הספירה השליטה באוכלוסייה הערבית באזור הגבול הותירה לבעלות ברית ערביות. הנבטים, שממלכתם הוסבה לפרובינציה הרומאית של ערב בשנת 106 לספירה, ואימפריה פלמירה עקבו אחריהם בתפקיד זה על ידי הגסנידים והלהמידים הנוצרים כממלכות הוואסל המזרחיות והפרסיות.
נראה כי נדידה בלתי פוסקת של שבטים דרום-ערביים ואיום חמור כתוצאה מכך על הגבול הרומי. U.a. אמצעי ביצור שביצע הקיסר דיוקלטיאן באזור הגבול הצפוני של ערביה היו אמורים לשמש לשליטה על האוכלוסייה הערבית המתגוררת בתוך האימפריה ולא להגן על אויב שמגיע מבחוץ.
במאה החמישית לספירה התפתחו מדינות נוודים מקומיות ממזרח לפלסטינה וסוריה, אשר בהתאם לאינטרסים הפוליטיים היו ווסלים של האימפריה הרומית המזרחית או פרס.
במאה ה- 7 מוחמד (בסביבות 570-632), שהוכרז כנביא אללה, איחד לבסוף את כל חצי האי ערב תחת הנהגתו. דרום ערביה הוסלמה. ההתרחבות האסלאמית לוותה ביישוב ממוקד של ערבים, בסוריה ובצפון אפריקה לאבטחת האזורים הנכבשים. בתקופה האסלאמית הקדומה המונחים ערבים ואיסלאם היו ברובם חופפים.
ניתן לחלק את ההיסטוריה של הערבים לארבע התקופות העיקריות הבאות:
1. הח'ליפות המוקדמת (632-692)
2. הח'ליפות הגבוהה (692-945)
3. פירוק האחדות הפוליטית (945-1258)
4. תקופת האילצ'נים והממלוקן (1258-1517)
1 הח'ליפות המוקדמת (632-692)
שלב ראשון בהתרחבות תחת "הח'ליפים המודרכים בצדק" עם כיבוש מצרים, סוריה, עירק ופרס; מלחמת האזרחים הראשונה ביססה את הפילוג בין סונים לשיעים; מלחמת האזרחים השנייה (680-692) הביאה את הניצחון הסופי של האומיאדים ואכיפה של עקרון השושלת בח'ליפות. ממדינת הליבה שלהם, אוכלוסיות התחילו עם מסורות תרבותיות ערביות וסדר חברתי שבטי, ולא רק איחדו את העולם הערבי, אלא היו גם בתהליך של העברת המאמינות החדשות שלהן למיליוני הלא ערבים. לכיבושים שלאחר מכן נגד רומא המזרחית ופרס, התכנסו מניעים דתיים, כלכליים וביתיים שהניעו את הערבים. הכיבוש הערבי הועדף לא פחות על ידי חולשתו הלא שגרתית של מתנגדיו באותה תקופה: גם אוסטרום וגם פרס היו מותשים לחלוטין ממלחמה ארוכה שנמשכה בין השנים 602/603 ל- 628/629 והשתמשה בכל המשאבים. בזמן התרחבות האימפריה האסלאמית, כל האנשים דוברי הערבים שהשתייכו לשבט ערבי או לצאצאיו נחשבו לערבים. ההבחנה בין הערבים ללא-הערבים בתוך המדינה הייתה קלה מכיוון שהערבוב בין העמים רק התחיל. במהלך ההתפשטות האסלאמית התפשטו הערבים משטחן המקורי בחצי האי ערב לצפון אפריקה, ספרד, פלסטינה, סוריה ופרס במאות ה -7 וה -8. התושבים הארמיים בסוריה ומסופוטמיה חשו כי השמיים קרובים יותר לערבית מאשר לאדוני המזרח והפרס שלהם. שבטים ערביים עלו לסהר הפורה כבר בתקופות שקדמו לאסלאם, שאמנם נוצרו לרוב, אך ניתן היה להשיג אותם במהירות לאסלאם בגלל קרבתם האתנית. בתוך כמה עשורים הביאו הערבים המוסלמים אזורים צבאיים על אזורים גדולים כל כך בשלוש יבשות. ערביזציה לשונית ואיסלאמיזציה דתית הלכו יד ביד, אך התרחשו במהירויות שונות ובהצלחות שונות במדינות שונות; שניהם מעולם לא הושלמו במלואם. ערבית החליפה זאת מאז בערך 1000 לפני הספירה. לפני הספירה ארמית דומיננטית. האסלאמיזציה או הערביזציה של האזורים הכבושים נסחפו לאורך תקופה ארוכה והתחילו להתקדם באיטיות. תוך זמן קצר העם שמדינתו הוגבלה לאימפריות נוודות מקומיות נאלץ להסתגל לניהול אימפריה בעלת ממדים אימפריאליים. היה צורך להתאים את השפה הערבית לצרכי התקשורת הבין-אזורית. אלמנטים של הממשל הקודם השתלטו על ידי הערבים. לדוגמא, יוונית נותרה השפה הרשמית באזורים הרומאים המזרחיים הכבושים עד סוף המאה ה -7, ומערכת המס הסאסנית נשמרה בפרס. לאחר הכיבוש, ככל הנראה, השלטון הערבי לא נפגש ללא התנגדות ניכרת, מה גם שהערבים השתמשו בסדר המינהלי הישן ובדרך זו השתנו מעט בהתחלה. הכנסיות הנוצריות במצרים, סוריה ומסופוטמיה נשארו חשובות במשך זמן רב ורוב האוכלוסייה תחת שלטון ערבי נותרה נוצרית במשך זמן רב. חלק מהנוצרים המשיכו בתחילה לעבוד בממשל האימפריה בח'ליפות, אחרים עבדו כחוקרים בקליפהוף.
שני הח'ליפות הגבוהה (692-945)
אימפריה שלמה מרכזית; ערבית של מינהל ומטבעות; השלב השני של ההתרחבות; מלחמת האזרחים השלישית בין אומג'אדן לאבאסידן מסתיימת בניצחון האחרון ובהעברת הח'ליפות מסוריה לעיראק (הקמת בגדאד); אוממד ג'אד ספרד נפרדת מכל האימפריה. כאשר ערבית הפכה לשפה הרשמית בממשל בשנת 699, והחליפה את היוונית והפרסית התיכונה, זה היה קשור ככל הנראה לאיסור על העסקת הלא-מוסלמים בממשל. נוצרים (וזורואסטרים באימפריה הפרסית לשעבר) הורשו לעשות זאת כבר לא מילא תפקידים גבוהים בממשל והודר מחלק משמעותי בחברה. מספר המתגיירים באזורים שנכבשו נראה בתחילה כקטן, מכיוון שהיתרונות הנלווים לכך היו מוגבלים בעשורים הראשונים: עד שעלו השלטון העבאסים, רק גברים שהצליחו להוכיח מקור ערבי יכלו לעשות קריירה, ללא קשר לדת, ללא קשר לדת. הנצרות והזורואסטריאניזם נדחקו רק לאט לאט; ככל הנראה, בערך בשנת 1000, רוב האוכלוסייה במצרים ועירק דיברו ערבית, ואילו בפרס ניתן היה לשמור יותר על זהותם התרבותית. בימי הזוהר של האימפריה האסלאמית, הערבים התערבבו יותר ויותר עם העמים האחרים. האיסלאם והשפה הערבית הפכו למשותף המרכזי באוכלוסיית האימפריה האסלאמית. ההתקדמות הערבית הופסקה לבסוף על ידי הביזנטים במזרח, ואילו הערבים במערב רק התקדמו בקטנות אל האימפריה הפרנקונית (המאה ה -8). זה החל בראשית ימי הביניים את המשך חלוקתה של אירופה והים התיכון לחלק אסלאמי ונוצרי, שבתורו נפל למערב לטיני ומזרח יווני שנשלט על ידי ביזנטיון.
שלישי פירוק האחדות הפוליטית (945-1258)
הח'ליף הוטל על ידי המאה ה -9 ורק שמר על הכוח באופן רשמי עד שהושמדו המונגולים על ידי המונגולים בשנת 1258; במאה ה -9 האימפריה החלה ליפול למספר מדינות עצמאיות פחות או יותר. במאה ה -11 החל זרם קבוע של עלייה מבדואים ערבים לזרום למגהריב כאשר השבטים והשבולות השונים עקבו אחר קרוביהם מסיני ומהאי הערבי.
4. תקופת האילצ'נים והממלוקן (1258-1517)
השמדת בגדאד על ידי המונגולים סיימה את הח'ליפות העבאסית בשנת 1258 וכעת הובילה גם להפרדה התרבותית של העולם האסלאמי לתחום מזרחי, בו הפרסית החליפה את הערבית כשפה ספרותית, ותחום מערבי, בו השתלטו הממלוכים. התפשטות העות'מאנים (כיבוש מצרים בשנת 1517) התחילה בתקופה החשוכה ביותר בהיסטוריה הערבית.
איך ירדו הערבים?
שנת 1492 סימנה לא רק את סיום הממלכות המוריות האחרונות בספרד, גרנדה, אלא שהיא גם הפכה לסמל לדעיכה של התרבות הערבית ועליית התרבות הנוצרית האירופית. העות'מאנים הטורקים, שכבשו את קונסטנטינופול בשנת 1453, הרחיבו ללא הרף את השפעתם הפוליטית במדינות ערב. לאחר הניצחון על הצבא הממלוכני בשנת 1516, הסולטאן סלים הראשון כבש את כל סוריה וארץ ישראל ובשנת 1517 את מצרים. השריף ממכה שלח לו מייד את מפתחות הכעבה. בינתיים הריבונות הפוליטית בעולם הערבי הייתה כמעט מוגבלת לארץ הלב, חצי האי ערב, כפי שהיה לפני ההתפשטות הערבית.
איפה גרים הערבים כיום?
חיים כיום כ -350 מיליון ערבים על פני כדור הארץ, כולל כ -200 מיליון פרוסים על 22 המדינות הערביות. כקהילות לא אוטוכתוניות, ערבים חיים גם הם בפזורה במדינות רבות בעולם, בעיקר בדרום אמריקה הצפונית, כמו גם באירופה, במיוחד בברזיל, ארגנטינה, צרפת וארצות הברית.
בירור עמי מוצא נוספים באמצעות iGENEA
כך עובד ניתוח מקור ה- DNA
לצורך קבלת הדי-אן-איי מספיקה דגימת רוק. לקיחת הדגימה מבוצעת בהליך פשוט ונטול-כאב, שניתן לבצעו בבית. שלחו את הדגימות במעטפה שמצורפת לערכת לקיחת הדגימה.